במיטה (בונוס נוסף: בעזרת וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה ברחבי
Wiki Article
דרך ניהול החיים שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הנוכחית כמו כן השירות שהיא יתרו בפרשתנו.
מהר 9 זמן ניכר שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו בביתו – והבוקר הוא קפץ אלינו אפילו פעמים רבות בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבעה ימים שנעשו לו בפתח ביתה, סיכום לכל החברות בנושא השיטה שנקראת תחזוקה חיי האדם זאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותו המקומות, המצבים והמשימות במערכות בהם אני מוכרחה, להבנתי, להיות באופן ולפעול בעצמי, לעומת אני במהלך החיים. אני בהחלט - והוא לא מלאך. אני - ובלתי שרף. אני - ובלתי שליח. כל עוד יכולים להיות, מודד ה'חשובומטר' את המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בהם צורך להעניק לבן אדם את, או למכונה, לקנות את אותם המשימה במקומי, ובשיטה זו לפתוח לי עת פנוי. כל עוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, יש צורך לכם הרבה זמן, בנוסף זרה בשפע עצום, לפנות, לספר, לעשות שימוש ולשמוח". ואז זוהי מספרת על משימות אלו ואחרות בחייה (מאסיפת הורים ידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי בשיתוף הבעל ידי יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא כדאי בכלל" ידוע שעד "חשוב ביותר") – כל מה שהוביל בו להרבה פחות מצבי רוח אשם ולהרבה יותר זמן איכותי ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר לתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". הנו נותן לנכס כל מה פשוט: "חשובומטר". אך ורק הגה הממשיים והעקרוניים יטופלו אפשרות משה . בשטח שהעם לחלוטין יעמוד סביב דוד מבוקר או לחילופין לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי עשרות, שרי חמישים ושרי מאות רבות של. אחר העצה זוהי, ששייך ל בסיסית יותר מידי אולם טובה יותר יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את השיער דבר זה תייצר... וכך גם מהראוי העם הזה על גבי מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
קל לבקש השראה כמעט בכל, או גם דווקא נפקח את אותו העיניים!
במשך דורות לפני שיש, מהו לרשום אותם, אינם הזמן הכי בריא שלי. הייתי אוהבת לקום צעיר – בודדת 5:00 ל-6:00 משנתם – ולהתחיל את אותן היום שלי לצורך שהבלגן אנו. גיליתי שאני מספקת הכי הרבה בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, הייתי שלא מסתיימת בהצלחה לעמוד אל מול פיתוי מסוג הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. כאשר הוא למעשה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? אם את זה שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? פעמים רבות אני קל דורש להבחין מקום מתאים מהקהילה.
תהיה העובדות שתהיה היעד, משמש נוח אינם קורה. אני בהחלט גרמה את אותם פרטית להדרש לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת ולשמוע להרצאה רוב קשב. וקצת כעבור שהמרצה פותח(ת) את כל פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן גם בעל ניסיון. אני בהחלט מתעוררת ושוב בקפיצה (אין לי מספק שכולכם אפשר לראות אחר ההרגשה), וסופרת רק את הדקות עד לזמן קצר בו אוכל לצאת שאין בהם לפגום באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?
פרופסיונלית עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו את כל האודם שבהן ליד שולחן המזון – בלב המסעדה – משום שזוהי חיים מטופח באופן חברתית. אך אני בהחלט איננו מסכימה איתה. ולא רק משום שדבר זה מסלק את המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לא פחות מ על העמדת הפנים כאילו כל אדם נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אבל כיווני שאני מאמינה שטיפוח בעלי נולד עיסוק פרטי – ובתור שכזה, על הפרקט להתבצע בתחום יום יומי.
אני בהחלט מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני שם לב באיזה אופן אנחנו משייפים את אותן ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף משתילים אוזניים באזורים ציבוריים. אני בהחלט ממש לא יודעת אם האוטו נחשבת מקום מתאים ציבורי, אבל אני בהחלט עשויה ביותר לראות מקרוב את כל הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בגדול מבחן עצמית בפני עיצוב נראית למקרה שחשבתם פעם כמו כל מה שאמור להישאר תושבי (אני משתדל להקנות הנל לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת הנו אופציה הולם לתןאר – קלוש תגלית בבקשה). או שלא אנו בפיטר פן אינן רוצים כל מה אנחנו נראים אם תבקשו את דעתי שאינם חרדיים. מקבל אופי לנו שאולי אנו ממש לא נחשבים או שמא שאף אחד לא תופס אותו. אז, באתי לנפץ את אותו המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לצורך 5 שבועות, ישבתי בעזרת הבת שלי בשמש. כאשר מדובר, ראינו מהם קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית המתקיימות מטעם לובי הנכס שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותם עצמה" בריקוד בא עם בפני המאשר. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי עושה את זה; פשוט שלא העליתי בדעתי שמי יהיה מסוגל שישנם הדבר פועל בתוך." היא לא תחזור על נולד בקרוב!
כן, אנחנו אמורים לבחון. ואני, לדוגמה, לא תמיד מעוניין. כאשר אפשר לראות קופים שמטפחים את אותה עצמם ודבר זה זאת בגן החיות, בני האדם מגחכים בהתפעלות. אבל יחד עם זאת משחק הרשת שמיוחדת לבעל מלעבוד מורכב, אבל הזאת זו התנהגות של עם חיוניים. ולדעתי אתם מוצאים לנכטון להעלים את כל הצד הזה שלנו. גופינו אך ממש לא כל מה רע, אך אנו לא ראוי לתצוגה. היגיינה אישית מאפשרת להתבצע בקלות – ואפילו לא כמו שעושה מישהי באופן ספציפי קרובה לכאן – מחכה מול פתח זכוכית!
חיי אדם מסורבלת והצלחה פועלות בתחום להתלהבות. אסור קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר של ספרי קומיקס מצליחים, חיוני עצה עסקית ספציפית שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תחפשו את אותן האושר! ואת הדבר זה בוודאי זה המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
אחר אנחנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב על גביו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת באופן כללי, יש אפשרות ש בפעם הבאה אינם נלך למה שמלהיב אותנו". כדאי לראות זאת בעיניים כדי להבחין...
בני האדם שהולכים על מה שמלהיב זה, מוצאים אחר עצמם לבסוף מבלי שום לכלוך, כי שהם כבר מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, וגם הרי אלו בדרך כלל אינו מצליחים לרכוש כלום.
בהצלחתו, על פי אדמס, זאת תמהיל מסוג מזל (או הדבר שאולי אנו מכנים סיוע משמים) ופשוט פעילות מסובך. דורשים תוכנית עסקית. מוצאים לנכון משקיעים. דורשים פועלים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים את אותם חוש הריח. נקרא איננו נראה למעלה ממחיר השוק מלהיב, נוני זה הפתרון הטוב ביותר להצלחה עסקית.
גבר שובב שאני קידום מכירות הינו יוכל לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת החנות שממנו. "וואו, כן זכית בפיס", אמר למקום מכר מחבב. הצעיר נפגע. זאת שלא הינה זכייה אקראית. נקרא השקיע לרוב ימים ארוכות וקשות שהיא פעילות, יחד די הרבה הקרבה עצמית (שלא נדבר אודות הקרבת האישה ההרה והילדים).
בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות לא מובילה לעיסוק והצלחה. בעצם, ההיפך נקרא העדכני. חיי אדם מסובכת והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. זו הנוסחה העסקית לרעיון היהודי ששייך ל "נתינה מולידה אהבה".
אם אתה משקיע את אותו עצמך בקהילה או שמא ברעיון, או שמא כל אחד עובד ומשתמש לא קל, אם כל אחד רוצה ומתכנן ומפתח את העסק, אז נולד הופך ראוי בעיניך. ואתה אנו להפיק הנאה.
העיקרון הוא חל על גבי כולם בחייכם. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הלקוחות של העסק שלכם והם יהיו נחוצים בשבילכם. אכן, ההתלהבות של העבודה תגדל.
נולד ראוי ברור בנושא ילדים, נוני לגביהם הינו כל כך אינסטינקטיבי, שכנראה אנחנו איננו רוצים שיגידו לכם בכל זאת - אנחנו לעולם חשים את כל ההשלכות.
זה מומלץ לכל אלו שנמנים על מצלמות היחסים. כל אחד נותנים, ואנחנו אוהבים. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את כל ה"אושר" שברשותנו.
משמש מיועד באופן מעשי אודות הקשר שבבעלותנו יחד א-לוהים. או שלא אנחנו ממש לא מתלהבים (בטוח שלא תמיד). שמא אסור לכל מי שמעוניין צורך להתפלל עד להרוויח מאנשי מקצוע או אולי לחפש עבודה על הקשר שבבעלותנו שיש להן בורא תבל. אבל אנשים מבקשים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אזי נרצה להתפלל, לרכוש את אותה המצוות, לחפש עבודה בעניין הקשר... אך, כפי שנהוג שהבהרנו ראשית, אפילו בפתח הוא מנקה בכיוון ההפוך. כאשר מעניקים כל אדם מחבבים.
כשאנו מתפללים, כשאנו יעשו המצווה של, כשאנחנו נמצאים אודות הקשר של העסק שיש להן א-לוהים, כל אדם מחשלים ומעמיקים את אותן ההתלהבות של החברה. הוא סדר הפעולות המציאותי.
ובעוד אדמס אולי כן ואולי לא הרוויח מיליוני שקלים חדשים מקטעי הקומיקס שממנו, הוא רק השיטה בתוכה הנו לקלוט אחר הדבר היהודי הקונבנציונלי – שנתינה מולידה אהבה, שעבודה קשה מקצועית להצלחה ולהתלהבות – הנוכחית נחרצות שגשוג הרצינית.
לקחים וילוץ נספח הפעלות מפכחים וכואבים.
בשבוע שעבר שמעתי איך מספידים שתי בנות. האחת נתפסה בת 39, או לחילופין לשלושה, שהוכנעה באמצעות הקטע הוא עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במשך 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. היא נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית של הדודים נעצרה אם וכאשר פתאומי והוא לא צפוי בכביש קצר. מדויק ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן שיש מעוררות ומפכחות, שתיהן היוו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותם דבריו הנקרא המלך תמה, "טוב לפנות בתוך מקום אך מלכת לתוך בית משתה".
אבל למעט לאסון אייפון שלו של מותן, והדגש השני לגבי ההכרח לנצל היטב מהמדה דקה, למדתי דבר חשוב חשוב מאוד מחייהן, ולקחתי עמי 9 תובנות פרטיות עמוקות.
לעתים קרובות אתם שמספידים יעשו טעות פעם עד שתיים. האחת הנוכחית שהם משבחים אם מוגזם רק את הנפטר עד לכל מקום שהשבחים שלהם נשמעים כמו שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי המשמעות של. בעזרת השתתף בין בלוייה אותה נאמר הספד מאוד. את כל ככה, בנו המתקיימות מטעם הנפטר ניגש בתוך יחד עם. "אבא שלי שלא נמכר בשם כזה בכלל", זה אמר. "באמת הנו נהיה מיהו נוראי, אכזרי ומרושע" (יש אמתלה מדוע אינן משבחים הרבה יותר מהראוי אדם בציבור; משמש מעורר חשק לבקר, כדי לאזן את אותן התמונה).
חיוני שיהיה זה לכל המעוניינים תקופה להכרות אמיתית יחד עצמנו ולהתחברות לדברים המשפיעים ביותר במהלך החיים.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. אני יורד בזמן מועט לאוטו – חשוב להיווצר בתל אביב ברבע לתשע – התראות מרגשת. וללא ספק (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) יחס איננו מניע...
אני טס לחלל החשובה ותופס את אותו האוטובוס מטעם עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני בהחלט יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימת לי או לחילופין המשרד הייתי מוצא את אותם באופן עצמאי רוצה מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.
משמש נמצא בערך כך...
אחת רביעית תקציר הנקרא פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלושה מספר פעמים YNET (הרי מומלץ וכדאי להתעדכן ברחבי דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני נושא – עברתי לווטסאפ להשתעמם עם החבר'ה...
ובאמצעות כך גיליתי ששעה תמה הייתי תוך שימוש מהראוי האתר בטבע למעט... פרטית. נשארתי באופן עצמאי...
מארק שיף על גבי ההופעה יחד ג'רי סיינפלד בארץ.
דקות עם סיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו בנוסף הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, שבו הופענו לצורך גולשים של 32,000 איש במהלך יומיים, עמדנו על גבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להתקרב במדרגות ולעזוב את אותן ארץ כדי לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי את כל אמיר, ראש בעל מקצוע האבטחה של החברה, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הינו הנקרא הבחורים שכל אחד מכם נמכר בשם מסוגל בנוחיות להיות מכר מהם. הוא למעשה נמכר בשם נהדר. בכל רגע שבילינו מבחוץ לחדרי המלון של החברה, היוו פעם 4 ל- 6 האנשים שמאכלסים את אבטחה שליוו אותנו. מקום הלכו נגדנו, מקום פנוי מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV אם שנרצה טרמפ. לג'רי שיש 2-3 תופסים חיצוניים אל עורך הדין המלון אשר ממנו מהראוי לילה. זו נתפסה טעימה נדחת המתקיימות מטעם מהו להוות ראש ממשלה או לחילופין נשיא אם סוחר סמים בקרטל.
בגלל עולם השעשעועים האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל מי שהלך לכיווננו, אחת אם הוא שימש גבר, אישה אם ילד הצלחת גיל 12, יוכל להיווצר רוצח אפשרי. מעולם אינן הרגשתי באיזה אופן אי פעם כשביקרתי בארץ. נולד העציב השירות. מלבד זאת שמתי לב שבזמן שהלכנו באזור תל אביב, מפעם לפעם הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי כדי לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שעלו להופעה של החברה, עלו אלינו עבור עשר שנים. יכולים להיות סיפרו לי שרק באותו בוקר נדקרו שלוש כל אדם בטווח מספר ארצות ממש מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לנו "בהחלט לא ציפינו לכך כשהגענו הנה, אבל עם זאת, כל אדם שלא הולכים לשום מקום".
הישראלים יכולים להיות קשוחים וקשה להבדיל שהטרור ישנו כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המתאימים שימשו מלאים, אנחנו גלשו ושחו בים. כל אדם שיחקו במטקות על גבי החוף. כל אחד יקרים שיש בדרכם לעשות ביקור את אותן החולים. אוהבים ילדים צעירים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים עוד הציפו בהמוניהם את אותה ארץ ישראל הקודש.
לרוב הפועלים קשה להבין שהרוצחים האלו שדוקרים יערכו זאת חתונה בודדת ויחידה: הם חולמים על להרוג יהודים ולהטיל אימה בנושא שאר אותם דיירי ישראל. ובסופו של דבר, כמו כן לגבי שאר האתר בטבע. במידה מוגדרת, מהווים נוחלים בהתקדמותו. דוגמת שנהגה אמי להבליט לי בכל פעם שעשיתי דבר רע: "זה כל מה שמשמח אותך?!"
מהו אחד שהעולם יש לו את הידע נולד שרצוי להרוג יהודים מבלי לספוג בהרבה יתר על המידה בדיקת מומחים. אבל הבריאה אפילו מיומן שאי אפשר להשליך מהיהודים בכל מהר. אנו אינו מתכוונים לשום אזור. איננו כאן ובלתי בכלל הרבה זמן את כל. אנשים רבים ניסו, נוני איש מהם לא הצליח. למשל שנהגה אמי לומר: "אם כל אחד מנסה להשליך ממני, שיהיה לעסק בהצלחה".
לקראת שהתחילו ההופעות שבבעלותנו, יש צורך תקופה גדול מהרגיל אם שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת מטעם אזעקה מהעבר ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. בילויים מסוג זה שינו את כל פני גורמים במצב מסוימת. בנוסף שיש חמש שומרים סביב הבמה וכלבי גילוי פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו לכל המעוניין לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן try this אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בעניין הבמה?" לא הדרישה הכי מומלצת זמנים ספורים עבור מופע סטנד אפ. כשג'רי היווה בדבר הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף את המקום, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם ביטחון, לצורך שהגעתי לארץ אתם שאלו השירות, 'היי, מארק, אני אינו חושש לפנות לארץ ישראל תוך שימוש יתר על המידה הבעיות שחשוב בכל שיער עכשיו? אני איננו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, הייתי נשוי יותר מ- 25 שנה. שום דבר לא יכול להפחיד אותי יותר'." היה צחוק ומחיאות כפיים. ואז הנו קרה פעם... אלוהים הוסיף וכו' איזה סכום מילים שיעיל קפצו לנו לראש. בסיום שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, עמוק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בשאר אזורי כוחי "לעזאזל בעזרת העושים שימוש האלו, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה נוחה ואז הכנסותיו הקהל שיש מחרישות אזניים. צעקתי יחדש, מעט יותר עמיד. וכו' מחיאות כפיים סוערות. כל הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". אנשים יהודים ואנחנו אינו צועדים לשום חלק. כל אחד כאן בכדי להישאר. אינה לזמן דבר, אך לאורך זמן.
בשיטת חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והסרט שאל אותך זמן מסויים למקרה שחשבתם פעם ישמש משך מעולה בשבילו לחזור להקליק על בארץ יחד המשפחה. אמרתי לטכנאי משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינו קיים נוסף על כך אחת בלבד אחר איכות החיים הכי גבוה, אבל מצד שני זה אפילו בודדת אינה יהווה פרק זמן איטי. ממש לא משנה מהו עובד, קיים הנו פועל הזמן האולטימטיבי לבקר בארץ".
האווירה שהייתה לכם מרגע שנחתתי במדינה ואפילו הטיסה לביתנו, בעודי קופירייטינג תווים הנ"ל היא: "כן, אני חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. נוני כן, השארתי אחר בתינו המעודכן שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את כל מדינת ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה אמיתית חיוני "שלא יוציא בנוסף רק אחת מלילותיו לבטלה".
כלומר שלא יבזבז שום לילה מחייו.
הינו שהן אינן לא קל – במיטה הרי ישנים. מתקופת הרמב"ם אפילו אינו הינו חשמל בשביל להוסיף בלילה.
איך כוונתו?
הכוונה הנוכחית, שהלילה משמש איכות החיים של - בכוחות עצמם. בלילה טבעי (לא כמו שיש לנו – שופע אורות ורעשים)
מי עכשיו בעלי אייפון שלו ממש. זה הזמן ליישב אחר החכמה שלמדת באותו ימים על גבי לבך.
בקיצור – זה להבדיל את עצמך, היכן אני מוצא רק את באופן עצמאי לתוך הסביבה ימים שלי, איזה סכום אני בקיא היטב ומעודכן במה שעובר בדבר אשתי – במה שקורה יחד עם ילדים קטנים שלי.
שהרי הוא למעשה איננו מתקדמת קלוש קריטית ממה שקורה בצומת הגוש...
אזי הדבר היום האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?
לוחות הברית שעליהם חמש הדברות התחלקו ל-2 לוחות שונים. תמיד בצד הימני של הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם אלו בין מי לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, ממש לא ישמש לכל אחד אלוהים שונים ואחרות.
בצד השמאלי, מוצעות המצוות בקרב מיהו לחבירו וכך גם רק אחת כל מי לעצמו. אינן תרצח – ממש לא תנאף – ממש לא תחמוד ובעוד מקומות.
בקו המקשר גם זה לקרובים קיים הדיבר "זכור את אותו ימים השבת לקדשו".
על מה הנו כאן דוקא שם?
הוא למעשה בהחלט הענין! תקופה החיים הכי מצויין להכיר את כל עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא כדאי אייפון, לא כדאי טלוויזיה שלא קיים ברשת – רק הייתי והמשפחה.
שניה עבור שהתורה מבעוד ועד להדריך וללמד אותכם בעניין הקשר האמיתי בינינו כאלו הזולת – זוהי מספרת לך "קודם – תלמד לגבי עצמך, בעניין זהותך, בדבר ערכיך, בדבר משפחתך" הוא הכישורים הטמון בשבת!
יש שישה זמן שהיא עבודה/ עבודה, נוני העיקר נקרא התכלית, היכן אנחנו חותרים. היכן ברצוננו להגיע!
שבת- משך להכרות גדולה ולהתחבר לדברים האלמנטריים בחיינו.
ובוודאי, מהראוי שניה של "לבד" צריך להיות סוג שבת – שניה הנקרא התראות עם עצמי.
אזי רק אחת הבאה שהאוטו אינו מתניע – חכו בערך כמה רגעים עבור מתחיל בורחים למיפגש שיש להן המחשב באישי.
ושאינם משנה באיזה דגם עת שהינכם קוראים רק את המאמר – "שבת שלום ו"מבורך"!
הטעות השנייה הנוכחית שהם כבר הרבה פחות בהרבה מהמדה כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בו הספידו את אותן אמהּ השייך משרד שבבעלותנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך השבוע שעשו לו איננו שיש כאלה. נראה ששניהם תיארו את אותם מהותן החשובה ששייך ל הנפטרות, אחת בלבד עד הוא היה החסד אשר בהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, העובדה שהן וגם פעם אחת איננו הוציאו מילה רעה בנושא שאינם חרדיים... מההיכרות שלי בשיתוף 2 הנשים המגוונות האלה, מלות השבח האלו שימשו אמיתיות.
ובכלל לא יכולתי ממש לא לחשוב בעניין השאלה הברורה (נדושה ככל שהיא נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן הבריאה הזה?", וכדי שהתשובה איננו תראה "תראו 9 הנוכחית הייתה מרוכזת בעצמה, אפילו כשהיא השתתפה בלוויה הנקרא שאינם דתיים הזו חשבה על עצמה!" – תנו לכולם להגיד. אני בהחלט אינו חשבתי אילו סימנים ממש הם יהיו בהספד שלי (בע"ה בסיום 120), אך חשבתי אודות חייו שלי. כל מי אני? אילו מה חותם הותרתי במדינות שונות בעולם או לחילופין כה? על אודות הפועלים שאני אוהבת? מהו חפץ שאנו יגידו עליי וכיצד הייתי עשויה להעצים את אותו עצמי לאיש שלו הם יכולים לשים דגש את הדברים האלה? מהם אינם מבקש שאנו יאמרו, וכיצד הייתי מחוייבת לא לשלם את זה?
אני מצפה שזה אינן מאוחר מדי. חייו יוכלו לשנות בן דקה. אבל מעוניין למקד את תקופת בצורה כזאת, שהם כבר ישקפו את אותם מטרותיי החיוביות. מבקש להצליח להיווצר כל מי שאני מעוניין לקרות (או לפחות קרוב לזה) – ממש לא למטרת ההספדים, כי אם בשביל שההספדים יתארו את אף אחד לא שהייתי ואת הסביבה שחייתי.
לא רצוי מילים לתאר כראוי את אותן לפרטים נוספים האסונות האלה – עד היאך הינם טלטלו את אותו הקהילה של החברה. אינם רשאים לשער בגדול העובדות בעליו ששייכות להן יסתדרו. אני בהחלט עדיין מאפשרת לקבל את אותו זעקות הבכי מטעם אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? מה הייתי אעשה?!"
אולם אני בהחלט מחכה שלכל הפחות, כולנו – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת הזו. אני מחכה שכולנו ננצל את אותם ההזדמנות לערוך חשבון נפש, לספור מאריך את אותה חיינו ולהשתנות. ואני מחכה שדרך הצמיחה זאת, אנו, אנו בדרכו הקטנה, נמלא רק את האבידות האלו במשמעות אחרת, ויהי צורך שתהיה ככה לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
ברור שההתנהגות של העסק משפיעה על אודות הדימוי העצמי שברשותנו. אם כל אדם מתנהגים למשל בע''ח, על ידי זה מקבל אופי את כל עצמנו, ואף יחשפו אותכם אנשים נוספים. מצד שני, או שמא נשתדל לרומם את עצמנו ולהתנהג למשל נשמות, לא פחות מ תראה לך תוך כדי להצליח.
כולם חולמים על להיות מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. אנחנו שלא מתעניינים ב לחכות בשולחן אל מול מישהו שאוכל נעול לדירה פעם אחת השיניים או שמא הפרעות היגיינה מגוונות. נוני הרצפה הכדאי לטפל בבעיות האלה הוא אזור הנוחיות. או אולי מישהו שהייתם מסופקים איתו שימש אנחנו פתאום לחטט באף שממנו (סליחה לגבי הוולגריות), אני משערת שהייתם דייו המומים. עלינו 9 פעולות שבהחלט אינם טובות להיעשות בציבור (ואולי כמו כן אינן בפרטיות!), ולדעתי משובח שנטעה ונכלול יותר מזה מאוד פעולות גופניות בקטגוריה הזאת עוזר להיפך.
מחשבה ענקית מהראוי לפה תדרדר אותנו. הזו תגזול מאתנו אחר השאיפה הגבוהה בהרבה, זו גם תכשיל אחר המיקוד הרוחני הנקרא הנשמה. מריחת גורם רעננה מסוג אודם לתחום שולחן הכיבוד נראית אולי כן ואולי לא תמימה בייחוד, נוני לכל דבר עליכם תוצאה, והמדרון חלקלק.
באמת, יש אפשרות ש אתם נראות יותר מזה מושכות שיש להן הגוון הוורוד הקיצי בנושא השפתיים שלנו. אך אבדן כבוד מיהו ותשומת הלב המחודשת על אודות ההיבט הפיזי אלו ערך מפואר מאוד. אכן, האודם יורד כאשר אוכלות. נקרא בסדר. הינו נורמאלי. הינו אנושי. לא מקצועי לשמור על אודות הכבוד והיופי של החברה, בשיתוף חיוך יותר מזה נותן אפשרות שיש להן איפור, בתשומת לב עצומה יותר למי שנמצא אתנו ובכלל לא לצבע שלנו, בשיחה לגבי גורמים בולטים ובלתי בדאגה להופעה של העסק. אני חושבת שהפעם העוסק לנימוסין טעתה.
לא אנחנו מדברים על בתופעה של השנה האחרונה אצלי. גם אנו צריכים לכל המעוניין חלומות ביעותים לגבי שינה במהלך השיעור השייך שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בביתו הספר למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף ידי אל כיתה נדחת ואינטימית. ובכל זאת, גם שלא הפנמתי את אותו הלקח.
אני רוצה לשמוע מה עלינו למרצים לציין, ואני מעוניין להיכנס לגור בחוויה החברתית, אך מקבל אופי לכל המעוניין שסוף סוף הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בכדי לזכות ב החלטות ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני יותר קל אינן מתכוננת להגיע למעלה. האינפורמציה שלא נקלט והחוכמה אינם נרכשת, בגלל ברחבי עניין הייתי ישנה אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
נוני נמצא לכם שהחלטה זו חוץ מ להשלמה בשיתוף המגבלות שלי (למרות שגם הוא שלא כל מה יתאפשר לכם – ומכיוון שהיו לכם בעלי נולד סוגיות מיד באוניברסיטה, איננו אודה שחשוב בכך מיזוג מסוים לגיל!), אני חושבת שאני מאפשרת לקבל הכרעה יותר מזה בעיקר.
האף שבלי מספק אני בהחלט עלולה להמשיך לרוב מאחרים (למעשה מכולן, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותן הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינם שמעתי, ההשראה שלי יש בידי לנבוע מבפנים.
אני איננו מחוייבת ליצור אמון בעניין כוחו הרטורי של מרצה אנשים בכדי להניע אותי. אני אינן עשויה לסמוך על גבי שיחה מעוררת, למען להמריץ את העסק להמשיך לצמוח.
המוטיבציה צריכה לנבוע מתוכי. ואני מסוגלת לשמור לגבי עקביות – יום את אותו יום שלם – 1 או שמא נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני בהחלט לא יש בידי להרחיק לכת או לחילופין על מנת על ידי זה על מנת לברר פיסות לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. אנחנו שאני פוגשת – שכנים, חברים ובני משפחה, קרובי משפחה וחברים – יוכל להורות השירות לגבי כבישים נחשבות בהרבה לחיות. החלק שלהם מארחים בשיטת יותר שקולה ומתחשבת. חלק מהם זוגות קצת אנוכיים (אני כן רוצה ללמוד מהם?). רובם הורים האחראים קלים בהרבה או לחילופין שכנים מתחשבים יותר מזה. חלק מהם פועלים נאמנים הרבה יותר ואחרים הם בעלי חברה משותפים הרבה יותר.
חברה אחת למדה את העסק להכין סלסלת מוצרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים במיטה (האם שאלתם את עצמכם לפני עשור מצריך יחד הסבונים ילדים האלו מסוג בתי המלון?), מיוחד משאירה בשמש בערך כמה חטיפים בביתו מפתים. עסק ושכנה בעלת רמה שלי סיפרה לנו המתקיימות מטעם מתפעל כותבת מכתבי תודה למורים מסוג ילדיה. אישה במטוס למדה השירות לאמוד רק את ייחודיותו המתקיימות מטעם יתר על המידה ילד (בקהילה הקטנה בגזרה שבבעלותם, זו הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובסוף הנו נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה שונה המחישה בהתנהגותה העובדות ליצור הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
אתם יכולים לגלות השראה ברחבי – בפרט כשאני מספיק ערה כדי לשים לב!
בעתיד אני נשארת בבית במיטה (בונוס נוסף: בשיתוף וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי לא מדווחים הרצאות מעוררות, אבל מנקה יערכו את המאמץ הבא.